פסק-דין בתיק עש"א 47631-10-12

א. מבוא

1. לפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ, אשר אוהד, (להלן: " הרשם") מיום 11.09.2012 בתיק הוצאה לפועל שמספרו: 01-82287-11-0(להלן: " תיק ההוצל"פ") בהחלטתו דחה הרשם את בקשת המערערת בטענת "פרעתי".

2.      בהתאם להחלטתי מיום 29.10.12  הפקידה המערערת סך של 5000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב.

ב.    להלן עיקרי העובדות לעניין:

3. תיק ההוצל"פ נפתח ב 05.07.11  כנגד 5 חייבים. המערערת, סנדרוסי טלי, הינה חייבת 5 וביתם של חייבים 2-3 בתיק ההוצל"פ אשר ערבה בערבות מתחדשת מוגבלת בסכום של 50,000 ש"ח לכל חובות חייבת 1 למשיב, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. תיק ההוצל"פ נפתח בגין ביצוע פסק דין ת"א 1320/06 (להלן: " התיק האזרחי") שבו תבע המשיב שישה נתבעים וביניהם חייבים 1-5 בתיק ההוצל"פ.

4. ב 01.05.09 ניתנה בקשת רשות להתגונן בתיק האזרחי על מכלול התביעה בכפוף להפקדה  לערובה בסך של 150,000 ש"ח. בפועל הופקד סך של 50,000 ש"ח ע"י החייביםבתאריכים: 09.02.2010 סך של 25,000 ש"ח ב 18.3.10 סך של 25,000 ש"ח ( 15,000 מזומן ו 10,000 שיק ).

5. נפתחו מספר הליכים בין החייבים למשיב אשר אינם רלוואנטיים לעניינו.  נקבע  כי לא הופקד סך של 150,000 ש"ח ערובה אלא רק 50,000 ש"ח. בין מועד פתיחת התיק האזרחי 06.03.06, לבין  פתיחת תיק ההוצל"פ ,5.7.11, בוצע מימוש נכסים ע"י המשיבה, כמו כן  הערבות על סך 50,000 עוקלה ב 15.11.10 .

6. ביום 15.11.10 ניתנה החלטה לפיה המשיב זכאי לפסק דין כנגד המערערת (ושאר הנתבעים), ביום 26.04.11 ניתנה פסיקתא (להלן: " הפסיקתא") נקבע כי חיובה של המערערת מוגבל עד סך  של 50,000 ש"ח כמפורט בכתב התביעה,  הוטלו על החייבים חיובים ביחד ולחוד ונקבע שיש לקזז סכומים בסך של 2,021,924 ש"ח מחובם של החייבים.

7. ב 05.7.11 נפתח תיק ההוצל"פ כנגד החייבים, ביום 02.01.12 הגישה המערערת טענת  "פרעתי", ב 28.03.12 הגיב המשיב .

8. ב 11.9.12 התקיים דיון וניתנה ההחלטה נשוא הערעור.

9.   החלטת  הרשם

(1)      חיוב אשר נובע מפסק דין כפוף להוראות פרק ו לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים") אלא אם כן משתמע אחרת מפסק הדין.

(2)      בהתאם להוראת סעיף 55 (א) לחוק החוזים המשיב לא יכול לדרוש מהמערערת לשלם יותר מ 50,000 ש"ח אך נושה יכול לבחור שהסכומים ששולמו ע"י שאר החייבים יכסו חלק של החוב שהוא לא חיובה של המערערת בסך של 50,000 ש"ח, היינו, המשיב יחליט האם הקיזוזים בגין מימוש הנכסים ינותבו לכיסוי חובם של חייבים 1-4 (ולא לחיוב חייבת 5) בתנאי שאין הוא גובה יותר מכל פסק הדין ואין משתמע אחרת ממנו.

(3)      המשיב הבטיח עצמו בערבויות כגון ערבותה של המערערת, קבלת עמדתה של המערערת משמעותה ביטול דה פקטו של הערבות שהמשיב דאג להשיג לעצמו.

(4)      אמנם בית המשפט קבע כי קיזוז הסכומים יבוצע מסכום חובם של החייבים, ללא אבחנה, אך אין בכך לסתור את החלת חיובי חוק החוזים לתחום ביצוע פסק דין.

(5)      חזקה שבית המשפט ראה לנגד עיניו את החוב מחד ואת הקיזוזים מאידך ואילו סכום החיובים בלע אל קרבו גם את חיובה האישי של המערערת היה בית המשפט מורה למחוק את התביעה כנגדה או מציין שפטורה מתשלום.

(6)      לא הוצגה ראייה שאכן המערערת נטלה בנטל תשלום הערובה על סך 50,000 ש"ח

ג.     עיקרי טענות המערערת

10. את טענותיה מבססת היא על שני אדנים. האחד,  בהתאם לסעיף 8 לפסיקתא הדן בסכומים אשר יש לקזז מחובם של החייבים, העולה מן הפסיקתא הוא שאינה חייבת דבר למשיב, חובה קוזז ע"י סכומים העולים פי עשרות מונים על חיובה, ולמעשה כלל לא היה צריך לפתוח את תיק ההוצל"פ נגדה.  השני,  לטענתה, נשאה בנטל תשלום של 50,000 ש"ח ערבות במסגרת התיק האזרחי ב 2010,  אז די בכך כדי לפטור אותה מחובה.